יום שבת, 31 בדצמבר 2016

לימודי או חברתי- זאת השאלה

שנה שלישית במערכת, מנסה להתמודד עם השאלות, התהיות, המחשבות, העשייה והתוצאות.
לעיתים זה לא קל, לפעמים אני מתמודד עם דברים שלא חשבתי שאתמודד איתם, בין אם במסגרת העבודה ובין אם נקלעים לסיטואציות שפשוט צריך לעזור, למצות את העיקר ולטפל.

הקושי הגדול ביותר הוא ההחלטה במה להתמקד בתקופות מסוימות או בכלל במה לעסוק, במישור החברתי או הלימודי? כמובן שלרוב נגיד שצריך לאזן את הדברים ולתכנן אותם במדויק, כפי שרוב המורים יודעים, כל תכנון סופו להשתנות. אתה מגיע לכיתה, הכנת שיעור, פתאום משהו קורה, בין אם זה בין הילדים, בין אם זה שינוי במערכת או כל דבר אחר- התכנונים משתנים.

המישור החברתי חשוב מאוד, לחבר בין הילדים, לתת להם להתמודד בסיטואציות חברתיות, לעבוד, להכיר, להסיק מסקנות ולהבין שיש השלכות לכל מעשה וכי ניתן להתמודד עם כל דבר בדרך מסוימת.המישור הלימודי אינו פחות חשוב, הילדים אמורים לדעת דברים בסיסיים: לדעת לכתוב, לעבוד על טקסטים, מיומנויות למידה וכתיבה, אסטרטגיות- כל אלו חייבים להתבצע במהלך השנה, במיוחד בכיתות הגבוהות, כאשר אנו שולחים אותם לחטיבה ומשם זו כבר לא ההשפעה שלנו.

מהרגע הראשון שדרכתי במערכת החינוך, מצאתי את עצמי אוטומטית מחבר בין הלימודי לחברתי, לא הייתה לי שליטה בדבר- מי שאני, כבן אדם, אוטומטית מתקשר אל החברתי. בשנה הראשונה, בתקופה של שלושה חודשים רצופים, יצרתי משימות בקבוצות, כל שבוע או שבועיים, שלחתי את הילדים למשימות קבוצתיות: הכנת סרטים, שירים, מצגות, עוגות, פעילויות ומה לא. התהליך לא היה כרוך רק בכיף שבדבר, אלא בחקר העצמי, הילדים הגישו רפלקציה עם התוצר הקבוצתי, כל אחד ואחת כתבו מה הם עברו, איך הם הרגישו בקבוצה, מה היה טוב ומה כדאי לשנות או לעבוד עליו.

אני מרגיש שלא נעים לי למחזר, גם בגלל שאני עוד בהתחלה הקריירה החינוכית שלי (שנה שלישית). זה לא קל, אתה נמצא בתהליכים של עליות וירידות, לעיתים גם לא מאמין שאתה יכול לייצר מקוריות לאחר הרבה משימות ולכן אין ברירה ולמחזר.

משימה חברתית-לימודית בקבוצות

שלב א': 
עם כיתה ו' יצאנו למשימה בנושא "צדקה", כחלק מנושא החודש "שונות, הצגתי לילדים כל מיני קליפים שהם שירי צדקה, We Are The World, Do They Know Its Christmas ועם אחד עם שיר אחד. הצגנו את המטרות שהיו לשירי הצדקה, את הירתמות האמנים ואת ההשפעה שלהם.



שלב ב': 
לאחר מכן הילדים כתבו פסקת טיעון בנושא "האם מטרת שירי הצדקה לעזור לארגונים או לעמותה שהם קבעו או לקדם את האמנים שמגיעים להופיע בשיר?"

שלב ג':
הילדים בוחרים ארגון או מטרה שמעניין אותם לתרום להם.

שלב ד':
הילדים כותבים שיר ללחן של שיר מפורסם, המילים מתקשרות למטרה או לארגון שהם בחרו לתרום.

שלב ה':
הילדים מצלמים קליפ קצר עם השיר, בדומה לשירי הצדקה שהוצגו בהתחלה.

למרות הרגשת המיחזור, לעיתים באינטואציה אתה מייצר חומר מקורי, גם למידה, גם עשייה וגם ערכים. לא תמיד הם מתחברים באופן ממשי, אך הפעם החיבור הרגיש לי טוב, החודש הם יעבדו על שלב ג' והלאה. מקווה שיהיה חיובי, מעניין וכמובן מגבש.

אם נתחיל את שנת 2017 באופן חיובי שכזה, אולי היא תסתיים בדרך הכי מוצלחת שיש.

שנה אזרחית נהדרת!

מי ייתן ו"המשקפיים" שלכם יראו לכם חיוביות, שמחה, עשייה ונחת!

יום שני, 12 בדצמבר 2016

חומת ברלין

אחד הנושאים האהובים עליי בעולם הוא היסטוריה. בתור ילד ונער תמיד אהבתי לקרוא ולחקור
אחרי ההיסטוריה, ללמוד על האירועים שהיו בעבר, להבין אותם ולראות כיצד הם 
מתחברים להווה שלנו. אחר מהאירועים ההיסטוריים האהובים עליי- חומת ברלין.

כל העניין סביב חומת ברלין החל מגיל צעיר, ניסיתי להבין למה הייתה חומה? למה
היה צריך להפריד בין האנשים? היה לזה גם קשר לעניינים משפחתיים, סבתי ואחותה
לא נפגשו שנים ארוכות בגלל המשטר הסובייטי/קומוניסטי וכו'. 

לצערנו, היסטוריה נלמדת רק בכיתות ו', לכן בכיתות ה' אני מוצא את עצמי מחפש
אחר השילוב בין המקצועות השונים לבין היסטוריה- כי זה בדמי. 
החיבור לחומת ברלין התחזק כשצפיתי בסרטים כמו "להתראות לנין", "חיים של אחרים"
ועוד. הבנתי שהנושא קרוב לליבי ואני צריך לחבר אותו לשאר החלקים בעולמי.

החלטתי לעשות משהו עם הנושא הזה בכיתה ויצאתי לדרך.
סגרתי את דלת הכיתה, הקמתי חומה משולחנות, כל ילד/ה קיבלו קלף, עליו כתוב 
"תושב/ת מזרח גרמניה או מערב גרמניה". צפינו בסרטון נפלא של התכנית, 
"חדשות מהעבר", של החינוכית ולמדנו על חומת ברלין. הילדים התחלקו למזרח ומערב, על פי
הקלפים שהם קיבלו ומשם החלו ההוראות- על פי המשטר, מסדרים במזרח, מסיבות
במערב, סדר ומשמעת במזרח, חופש במערב וכו'. מי שניסה לברוח מן החומה, נשלח
למאסר אשר נמצא באמצע הכיתה, ניתן היה לראות את התגובות השונות של 
התלמידים ומה שהפתיע היה רצונם של חלקם להישאר במזרח, כי יש סדר, 
יש מסגרת מסוימת. 











לאחר נפילת החומה, המשכנו ללמידה היסטורית על הנושא: הגורמים להקמת החומה, ההקשר לאחר 
מלחמת העולם השנייה, הסיפורים בין החומות וכמובן הסוף המרגש- נפילת חומת ברלין. צפינו
בקטעים אשר צולמו בשידור חי מאותה תקופה ולסיום- צפינו בקליפ של להקת הסקורפיונס, 
"Winds of Change" ודיברנו על משמעות השיר באותה תקופה.  














כדי לקשר את הנושא המיוחד לתכנית הלימודים, הוספנו הקשר של טיעון, אשר נלמד בכיתה ה'.
התלמידים נתבקשו לכתוב פסקת טיעון בנושא הבא: "ממשלת גרמניה החליטה להחזיר את חומת
ברלין, במטרה להחזיר את המורשת הגרמנית המסורתית אשר נעלמה". הביעו את דעתכם בנושא.
הילדים נשלחו לחקור בשנית על הנושא, לחפש בגוגל אחר מילות החיפוש הבאות: "חומת ברלין", 
"גרמניה המזרחית" ו"גרמניה המערבית". לחקור מעט לאחר כל המידע שהועבר בשיעורים 
וליישם הכל בפסקת הטיעון שהוצגה.

הילדים הציגו טיעונים מעניינים ביותר, בעד ונגד, בהקשר של משפחות, עבודה, מחייה ורצון
לזכויות וחופש. החיבור בין הפעילות, ללמידה הפרונטלית, ללמידה העצמאית וליישום הטיעון,
הציג תהליך שלם של למידה אחרת, שגרמה להנאה מכל הכיוונים.
לפעמים תכניות הלימודים מעט מקשות עלינו או סוגרות עלינו באופן יצירתי, לכן נחמד לחבר
בין הנושאים האהובים עליי לבין היעדים הלימודיים וליהנות מכל האספקטים השונים.

שלבי הפעילות:
1. חלוקת קלפים - להראות סקרנות ראשונית בכיתה.
2. צפייה ב"חדשות מהעבר" חומת ברלין, עם הסברים מלווים ומתווכים.
3. התחלת פעילות, חלוקת הכיתה למזרח ומערב, מתן הוראות שונות בהתאמה
    למשטר ומה שנלמד בסרטון. 
4. החלפה בין הילדים, בין המזרח למערב, על מנת לתת טעימה משני צידי החומה. 
5. הסבר תיאורטי וכתיבה של פסקה או שתיים בנושא חומת ברלין, על מנת
   לסדר את האירועים, המשמעות במחברת (לילדים שזקוקים לתיווך במחברת).
6. הצגת פסקת טיעון בנושא "חומת ברלין 2017", על פי מה שכתוב בפוסט למעלה.
    הילדים חוקרים בגוגל על הנושא, כותבים את פסקת הטיעון לאחר הלמידה בכיתה 
    והחקר. 
7. מקנחים בשיר של להקת "הסקורפיונס" , Winds of Change, מציגים את הטיעונים
    ובזה חותמים את פרויקט "חומת ברלין".
8. לקינוח נוסף: ניתן ליצור כרזות או ציורים בעקבות הלמידה וליצור לוח חומת ברלין.




יום שבת, 26 בנובמבר 2016

מועדון כתיבה

כל חיי אהבתי לכתוב: שירים, סיפורים, מילים, אותיות ועוד. בכל מסגרת בה הייתי מצאתי את עצמי כותב:
כתבות לעיתון, סיפורים, תסריטים, שירים ועוד. בכל צעד בחיי הכתיבה הייתה לי שותפה, לעבודה, לחיים
ובכלל. 

כאשר התחלתי ללמד הבנתי שהעיסוק המשמעותי שלי יהיה בכתיבה. כתיבה היא אמצעי התקשורת בין
בני האדם השונים, בין אם לשיחה, להבנה או לקיום. התחלתי ללמד בכיתה ד', בבית הספר "ארן", ראיתי כיצד 
ההבעה בכתב משפרת המון מאפיינים שונים אצל התלמידים. לחלקם זה שיפר את הביטחון העצמי, לחלק זה 
שיפר את המקום שלהם בסביבה, לחלק זה פתח עולמות חדשים ונתן להם משמעות אחרת.
כשעלינו לכיתה ה', הזדמנה לי שעה במערכת לקבוצת חיזוק, העשרה וחשבתי על מועדון כתיבה, סדנת
כתיבה יצירתית אשר תוביל ליצירת ספר או חוברת עם סיפורים קצרים פרי עטם של חברי המועדון.
להפתעתי כשהצגתי את המועדון בכיתות, ההרשמה הייתה די מרשימה, בהתחלה חשבתי שרק בנות יירשמו,
אך הופתעתי ולא מעט בנים נרשמו, במיוחד בכיתות הגבוהות. אותם בנים הצליחו למצוא את מקומם
בעולם התחרותי (כדורגל, בנים ובנות) והמועדון היווה להם עולם אחר. 

יצאנו למסע מאוד משמעותי, התחלנו מתרגילי כתיבה פשוטים ביותר:
* סיפור קצר על חפץ או אובייקט
* סיפור על הכנסת "האני העצמי שלי" אל עולם הסיפורים
* תרגילי כתיבה בעזרת ספרי קריאה
* תרגילי כתיבה עם הגבלות. למשל: הגדרת מקום, דמות, מילים וכו'
* תרגילי כתיבה יצירתיים ופורצי עולמות ועוד.

עם הזמן ראינו שיש לנו אוסף סיפורים לא קטן, אשר ניתן להפיק ממנו חוברת של סיפורים קצרים.
התחלנו לעבוד על הסיפורים, כל פעם קבוצה קטנה, כל ילד או ילדה מקבלים הערות על הכתיבה,
על הקונפליקט, על הדמויות, על המהלכים- ישר לאחר מכן הם רצו לתקן, לשנות, לחשוב ולהיות חלק מזה.

לאחר מספר טיוטות יצא לנו תוצר מוגמר, עשרות סיפורים בחוברת אחת. כל סיפור הוא עולם משלו, עולם
אשר לחלק קרוב אליהם ולחלק הוא דמיוני לגמרי. כדי לחנוך את החוברת ולהציגה באירוע מיוחד בבית ספרנו,
לקראת חג השבועות, החלטנו ליצור דגם מיוחד. אספנו ארגזים רבים, הקמנו מיצג, חברי המועדון ואני, עשוי
מארגזים על גבי ארגזים, הדבקנו את כל הסיפורים מסביב ויצרנו מיצג גרפיטי של סיפורים ואמירות, נוף אחר
לבית הספר, נוף אחר למערכת החינוך. כל חברי המועדון היו שותפים לדבר, נשארו אחר בית הספר לעבוד על 
המיצג, הלכו לאסוף ארגזים מכל החנויות, הדפיסו את החוברות, סידרו אותן, קשרו אותן בחוטים ועשו הכל.
כל חברי המועדון קיבלו את החוברת, חלק מן המורים והילדים ביקשו עותק לעצמם וכמובן גם הגורמים מעלינו,
מעל בית הספר, כששמעו על הפרויקט, ביקשו חוברת להנאתם. 

השנה, פתחנו את מועדון הכתיבה בתרועה גדולה, מעל ל-30 תלמידים משכבות ד'-ו, בבית הספר, הצטרפו 
למועדון, כבר כתבו תרגיל או שניים וביחד נצא למסע הגדול אל עולם הכתיבה.

כל חיי אהבתי לכתוב, עד היום אני יושב וכותב, עובד על הספר שלי כבר תקופה ארוכה ומחכה למצוא את 
היום בו אסיים לכתוב אותו. לבינתיים, למרות האכזבה מעצמי שאני לא כותב מספיק, עדיין אני מרגיש שיש
 לי משמעות, כשמיזם כזה עובד כמו שצריך, נותן לי ולחברי המועדון משמעות אחרת לחיים, לחינוך ובכלל.

לקריאת הספר הראשון של מועדון הכתיבה תשע"ו לחצו כאן:



יום שישי, 11 בנובמבר 2016

הילד שמאמין בשלום

לעתים אני חושב על השלום, אם הוא קיים, אם הוא במחשבה של אנשים- או שהוא סתם פיקציה בעולם מציאותי שכזה. מדי שנה לקראת התקופה של יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל, אני חושב על כל הדברים הללו. אני חוזר לשנת 1995 ולשנים שלאחר מכן וחושב על ההווה, על העבר ועל העתיד. מה נשאר? מה קיים? מה ויש ומה אין?

השנה כיתתי מכינה טקס ליום הזיכרון ליצחק רבין, חשבתי רבות מה לעשות, האם להציג את פועלו, האם להציג את הרצח, האם להציג את השלום- החלטתי ללכת על דור הנרות, על הצעירים שהאמינו בשלום, האמינו במדינה ונכוו כתוצאה מהרצח, כתוצאה מהשינויים שהיו בשנים שלאחר מכן. הטקס מציג את העצרת ויום בשבעה, המציג את ההתמודדות עם האבל, עם הפחד שהשלום ייעלם, שהמדינה תשתנה וכל המחשבות שעוברות בראשי כל שנה- אך עם הרצון לשנות, להמשיך את המורשת ולהאמין בשלום.

תמיד אנו חושבים מה לעשות, מה ללמד לקראת יום זה, האם לדבר על הסתה, על דמוקרטיה, על השלום, על רבין. יש שיעורים מדהימים על דמוקרטיה וההשפעה של ההסתה, יש שיעורים מדהימים על השלום ומשמעותו וכמובן יש שיעורים מדהימים על פועלו של רבין במשך השנים. במסגרת שיעור על יצחק רבין, יצא לי לכתוב משימה שנוצרה כתוצאה ממילים שכתבתי בהיותי בן 10 בשנת 1995. כתבתי על הלילה ההוא, על השבוע הנורא ההוא ועל ההמשך. 
לקחתי את אותו קטע והדפסתי אותו לכל הילדים, קראנו אותו בכיתה. חלקם חיברו את השנים והבינו שזה אני (זה היה מקסים). אל הקטע צורפו שתי משימות:

1. כתיבת מכתב לאותו ילד, לספר מה השתנה במשך 20 שנים, מה תקחו ממורשתו של רבין ומה היינו רוצים לשנות במדינה?
2. כתיבת פסקת טיעון בנושא "עיריית תל-אביב החליטה להרוס את ככר רבין ולבנות במקום חניון פרטי. הבעת דעה, בעד או נגד וכתיבת פסקת טיעון.

החיבור בין הרגש לפדגוגיה, ליישומים שונים- מעבירה את המסר עצמו על יום הזיכרון של יצחק רבין. השילוב בין הרגש לבין המציאות, מה יש היום ומה היה- מציגה לנו מטאפורה בין המשימה למציאות. הרי כל יום הורסים מקומות חשובים ובונים במקומם חניונים, בניינים וכו'. כל יום משנים מורשת או מחריבים אותה למען הקידמה או אינטרס כלכלי. מעניין מה רוב הילדים יכתבו על נושא זה.

תמיד ישנו הפחד שילדים כבר לא זוכרים את האישים החשובים. האחריות היא שלנו, להעביר את התכנים, לחבר זאת לעולמם ולראות כיצד זה יחלחל פנימה בעולמם העמוס בתכנים שונים, טכנולוגיה שונה וקצב אחר. 

אני מאמין שאפשר ללמד את הילדים על תקווה, על שלום, על ערכים על העולם שהיה. אני לא מאמין שהעולם הזה יחזור אבל אולי בצורה אחרת. 

מצורפת המשימה ליום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל



יום שבת, 29 באוקטובר 2016

שעון חורף

אחרי שבוע סוער בעולם החינוך והמורים, הפגנות, ועדות, שולחנות עגולים,
קבוצות בפייסבוק, בשורות ותקווה לשינויים- חזרנו לשגרה.

חזרה לשגרה מעמידה אותי בפני מספר לבטים: מצד אחד, כיף לחזור, לראות שחלק מן הילדים מחייכים,
שואלים לשלומך, ניכר כי חלק באמת רצו כבר לחזור. מצד שני, אתה חוזר לטירוף, להתמודדויות, ללמידה,
לעשייה, לטיפול בבעיות. יש משהו בשגרה שמאזן, לא תמיד אבל לרוב זה באמת עושה את העבודה.

מה עוד גורם לנו לחוסר איזון? שעון חורף או יותר נכון החלפת השעון. תמיד אני
נמצא בלחץ באותו לילה, האם אקום בזמן, האם השעון לא יוחלף וכך לא אאחר? עצם
המחשבה על השינוי גורמת לי לחוסר שינה וחשש מלא לקום בזמן.

שעון חורף מסמל לנו גם שינוי, היום מתקצר, החשכה מגיעה מוקדם יותר, החורף מתקרב.
חלק מן האנשים רואים זאת כגורם שלילי, אין מספיק זמן ביום לעשות דברים,
ילדים צריכים לחזור יותר מוקדם הביתה כי חשוך ולכל אחד יש את הטיעונים שלו כנגד או בעד שעון החורף.

החלטתי שאני חייב לעשות משהו בכיתה בנושא "שעון חורף", נזכרתי בשיר שאהבתי
כל כך בתור ילד וזרמתי איתו. "שטח ההפקר", מאת עלי מוהר. שיר המדבר על הסתיו,
על שינויים, חשכה, אופל ובמסר הסמוי, לדעתי, על שעון חורף.
החלטתי שאלמד את השיר בכיתה, גם כי אני אוהב את מילותיו של עלי מוהר ואוהב
את הביצוע של גידי גוב.

איך אקשר זאת לתכנית הלימודים? ננתח את השיר ונתאים אותו לנושאים הנלמדים.

המילים המנוגדות אשר מופיעות בשיר, היחס לאותה דמות "היא", במי מדובר ולמה.
נדבר על המושג "שטח ההפקר", נקשר את זה לשיר ובכלל לעולמנו.
לבסוף נציג טיעונים בעד או נגד שעון חורף, למה צריך אותו, מה חשיבותו וכיצד הוא
משפיע על חיינו.

עם כל הטירוף שהיה, החזרה לשגרה, נעצור לרגע, ננשום עמוק, נקבל את החיים
כפי שהם, ננסה לשנות ולהשפיע, נקבל את שעון החורף, נקבל את מי שאנחנו
ומסביבנו ובסך הכל ננסה להיות מרוצים.

הרי ברוב חיינו יש לנו "שטחי הפקר" שעימם אנו מנסים להתמודד, עדיף לנו לא
רק להילחם, אלא לנסות להבין, לקבל ולבסוף גם להצליח.

*למי שרוצה המשימה עם השיר מצורפת דרך גוגל דרייב

שטח ההפקר/עלי מוהר- משימה




יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

אני מורה ולא מתבייש בזה

עם כל הזעקות שיוצאות כרגע ברשתות החברתיות, עם כל התגובות שחלקן תומכות
וחלקן לא החלטתי לכתוב מהלב, מה אני מרגיש, מה אני רואה ומה אני חושב שכדאי לעשות.

אולי זו רק השנה השלישית שלי במערכת אבל אני מרגיש חלק ממנה. נכנסתי אל תוך מערכת
שקיבלה אותי, נתנה לי מקום, לרצות להשפיע, לא תמיד זה יצא כמו שרציתי אך עדיין ניתנה לי הזדמנות.
התדמית הזאת של מורים, הסטריאוטיפ שמוצג בחוץ, גורם לנו להיות מוגדרים לא באופן
שבו אני רואה זאת.

מה זה להיות מורה?
להגיע בבוקר, להסתכל לתלמידים שלך בעיניים, להגיד בוקר טוב, לראות אם למישהו
קרה משהו, או יותר טוב אם מישהו פונה אליך ואומר לך משהו שמפריע לו.
ללמד.
להיות תורן בהפסקה, לראות אם מישהו נמצא לבד ולספק לו חברה בין אם זה אתה או ילד אחר. לדאוג לילדים שנפצעו, לוודא שהם בסדר,  אפילו להתקשר להורים שלהם, למרות שהם לא התלמידים שלך. משמעת.
לברך לשלום לעוד כמה תלמידים.
ללמד.
לדאוג לבעיות חברתיות בכיתה, לעצור את השיעור, לאלתר ולנסות להשפיע עליהם.
לשבת עם מורים בזמן ההפסקה, לעבוד על תכניות, לשתף על דברים שקרו ולהקשיב.
שוב תורן בהפסקה.
ללמד.
לעשות בירור עם ילדים על משהו שקרה, לטפל בזה באופן מיידי ולגרום להם להרגיש טוב יותר.

הסתיים יום הלימודים ומה אז ?
נשארים עד שעה 15 לפחות, עובדים על תכניות, מעדכנים דברים, מתקשרים להורים, מכינים חומרים.

הגעתי הביתה ומה אז?
הורה מתקשר, אתה עונה ומנסה לעזור בכל דרך אפשרית כי אכפת לך, הרי הוא הילד שלהם, אבל הוא בכל
זאת חלק ממך וחשוב לך שהוא ידע זאת, שהם ידעו זאת ושהכל יהיה טוב.
בודקים מבחנים, מכינים שיעורים, מכינים פעילויות.
עוד שיחת טלפון- אתה עונה בחן, משתדל בכל זאת ומנסה לעזור בכל דרך אפשרית.

וזה כשעוד אין לי ילדים כרגע, אני מנסה לחשוב על כל המורות והמורים שיש להם ילדים והם באמת גם זקוקים לזמן הזה להיות איתם. אני זקוק לזמן שלי, לנשום, לכתוב, ליהנות ולחיות.

המטרה שלי היא לא להתלונן ולא להתנצל על זה שאני מורה, חשוב לי שידעו שלהיות מורה זו שליחות, הרצון שלי להשפיע על הדור הבא, לראות שהילדים ואני מצליחים להגיע למקומות הכי מוצלחים, הכי מאושרים והכי נכונים להם ומעבר.
אני לא חושב שמורה זה משהו שצריך להתבייש בו, יש אנשים שרואים זאת כמשהו פחות, אולי בגלל השכר, אולי בגלל
המעמד הציבורי. אני רואה זאת כמטרה, כהשפעה, כשינוי וכחלק מדרך חיים.

אני חושב שרוב ההורים סומכים על המורים, יודעים שאנחנו משפיעים על ילדיהם, במיוחד בתקופה הטכנולוגית הזאת, כשהזמן רץ, אין לנו רגע לנשום ואנחנו צריכים להספיק כל כך הרבה בכל כך מעט זמן בחיינו.
אני חושב שצריך לעשות שינוי, צריך לשנות את המערכת, לתגמל יותר את עבודתנו, כי יש כל כך הרבה מורים טובים, יש כל כך הרבה אנשים מיוחדים במערכת- אין סיבה למה לא לתת יותר למען עתיד טוב יותר.

תגמול, השתלמויות ודרגות-חייבים לטפל.
שכר-חייבים לטפל.
תדמית ציבורית-חייבים לטפל.
ניהול אירגונים- חייבים לטפל.
כבוד-חייבים לטפל.

במי זה תלוי? אך ורק בנו.
כל אדם דואג למעמדו, לגורלו.
רק לנו על הדרך יש לדאוג גם לתלמידנו , לעתים גם למשפחותיהם- זו משימה חשובה ואני מוכן לעמוד בה.

להיות מורה-זו לא בושה, להיות מורה- זו השפעה.

*אני יודע שבפוסטים הקודמים כתבתי על דרכי לימוד, שיטות לימוד וכו' אבל הייתי חייב לפרוק קצת על מה שקורה.

חג שמח לכולם וחופשה מהנה!




יום שבת, 15 באוקטובר 2016

הטיעון שלי

מדי יום בבית הספר אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים אל מול דברים שלפעמים אף גדולים מאיתנו או עלינו. הרצון שלי הוא לגרום לתלמידים להיות אנשים טובים יותר, להאמין בעצמם ולאפשר להם לדעת, לרצות ולשנות. התמימות שלי לפעמים מטעה אותי, כי באמת ובתמים אני מאמין או לפחות משתדל להאמין שכל ילד יכול לעשות שינוי, כל ילד יכול להצליח ואף יכול לרצות לעשות משהו משמעותי בחייו.

אחד מן הנושאים החשובים ביותר, לפחות בכיתות הגבוהות- פסקת טיעון. מתחילת כיתה ה', אני מוצא את עצמי מתחיל ללמד, לגעת בנושא הזה, הילדים בהתחלה מתייחסים אליו כנושא לימודי ותו לא, אך כאן הטעות שלהם. נושא הטיעון הינו אולי הנושא המשמעותי ביותר שהם ילמדו בבית הספר, הוא נוגע בכל היבט אפשרי בחיים. אנחנו תמיד נצטרך לטעון, בין אם מול ההורים שלנו, מקומות העבודה שלנו ולפעמים גם נחפש את הטיעונים לחיינו.

אתם מכירים את זה שאתם עומדים מול התלמידים שלכם ומנסים לשכנע אותם לעשות משהו אבל זה לא תמיד עובד. אני מוצא את עצמי עומד מולם ובשיא ההתלהבות מנסה לשכנע אותם לשנות, ליזום, להיות בני אדם משפיעים בעולם הזה. אך אני לא תמיד מצליח, כי זה לא קל, תחשבו עלינו בתור ילדים, תמיד מצאנו את הרגעים להתנגד או למרוד.  ניסיתי למצוא פתרונות שונים, אחרים כיצד ללמד טיעון, כבר אתקן את עצמי ואומר שזה לא רק ללמד טיעון, אלא ללמד דרך חיים, ללמד משמעות.

כל הנושאים הראשונים שלימדתי בהקשר של טיעון נגעו בנקודות השונות בחייהם של הילדים: התחלתי עם נושא העצמאות שלהם אל מול ההורים, פגיעה בזכויותיהם, אמנים ולהקות שהם אוהבים שניתן למנוע מהם להאזין ועוד נושאים שמתחברים לעולמם. כבר מעצם הנושאים הללו נראתה התלהבות להביע דעה, להתנגד, אבל בדרך אחרת- כי לא נתתי להם אחרת. הסברתי להם שצריך לשכנע, אם הם רוצים לשנות משהו בעולם, הם חייבים לשכנע מישהו דרך הטיעון שלהם.

כל המורים יודעים שאפשר ללמד את תבנית כתיבת טיעון, לבחור מספר נושאים ולסמן וי- הנה הילדים יודעים כיצד לכתוב פסקת טיעון אבל גם אפשר ללכת בדרך אחרת (כל אחד בוחר את הדרך שלו). למדתי בדרך הקשה שחייבים להיות יצירתיים ולמדנו דרך השלבים הבאים:

1. לימדתי כיצד נראה טיעון, איך כותבים, באילו מילים כדאי להשתמש וישר קפצנו למים אל הנושאים שמעניינים את הילדים (כפי שנכתבו מעל).
2. התאמנו על כתיבת טיעון, הצגנו אותם במקרן, ילדים תיקנו וראו איך זה אמור להיות.
3. התאמנו על טיעונים, על כתיבת נימוקים אשר באמת יכולים להשפיע- סוג של תחרות נימוקים (דיבייט סטייל)
4. אחד היישומים הכי חשובים והמהנים שהלהיבו אותי היה- פסקת טיעון בווידאו, חילקנו את הילדים לקבוצות, כל קבוצה קיבלה נושא מסוים והצטרכה להכין וידאו אשר מציג את טיעוניה, לא באופן מילולי אלא כסרט. הנושא, הנימוקים, הדוגמאות מוצגים שם כעלילה, כמו בסרט, באופן ויזואלי.

התוצרים היו נפלאים, גם הילדים הצטרכו לכתוב פסקת טיעון (שלב הכנה) ביחד כקבוצה, לבחור את הנימוקים אשר יתאימו לסרט, לצלם אותו ואף הצגנו את כל הסרטונים בכיתה. הייתה התלהבות מן התוצרים, מן הלמידה ובעיקר הילדים הרגישו שהם יצרו משהו אחר ולא רק עוד כתיבת מטלה.

זה לא פשוט לעשות את הפרויקטים הללו, יש הרבה עבודה, צריך הרבה סבלנות ואולי הדבר הכי משמעותי- צריך לרתום אותם לעשייה, שזה הדבר אולי הכי קשה בעולם- אך גם הכי מתגמל.

כל שנחבר את נושאי הלימוד לנושאים שמעניינים את התלמידים- כך כולם ירוויחו ויגיעו למקומות הטובים ביותר.

מומלץ לראות את הסרטון על דיבייט, טיעונים- את האמת הסרטון עצמו נראה כמו פסקת טיעון ליתרונות הטיעון והדיבייט.



יום שישי, 7 באוקטובר 2016

החיים על פי המורה הצעיר

נעים מאוד, אני ליאור, מורה יחסית צעיר במערכת, שנתיים פלוס, נשמע כמו מערכת יחסים
רצינית מאוד. בכל מקרה, השתלבתי במערכת באופן יחסית מהיר, קיבלו אותי יפה, כפי שאומרים.
התחלתי בתיכון ומצאתי את עצמי בבית ספר יסודי, מחנך כיתה, עובד במגוון תפקידים
ובעיקר נמצא שם בשביל הילדים, ההורים וצוות האנשים.

התפקיד הוא די פשוט, לחנך את הילדים. לא תמיד זה פשוט או יותר נכון לומר, לא פשוט בכלל.
לרגעים אתה יכול להיות האדם האהוב ביותר על ידי הילדים ולרגעים גם השנוא, לרגעים
אתה האימא או האבא ולרגעים גם האח או החבר הטוב. 
אך בין לבין צריך למצוא את האיזון, את הגבולות, את החיבור ולהבין שבתפקיד הזה אולי יש
הגדרה ברורה אך יש כל כך הרבה מאפיינים גלויים או נסתרים שרק עם השנים ניתן להבין אותם
כמו שצריך.

אתה מנסה, לפעמים מצליח ולפעמים גם טועה. לומד מן הטעויות כיצד להתקדם הלאה ולהבין, 
אך לעתים צריך לזכור שעל הטעויות הללו לא רק אנחנו משלמים, אלא גם על מי שאנחנו אחראיים- 
הילדים.

אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים, מה אני הולך לעשות- זה לא היה המסלול הזה, אך לאחר תעודת
ההוראה, הבנתי שמשהו מתחבר אצלי, חתיכות הפאזל התחברו לכדי יחידה אחת (לא שלמה לגמרי) 
משמעותית ביותר. הרגשתי שמצאתי את מקומי, לא מובן מאליו החיבור לעולם הזה, אך הוא מעניין
וגורם לרצות להשפיע ולשנות.

אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי בעולם הזה, הוא לנסות להתחבר לילדים בכל מיני דרכים: לצפות
בחלק מן התכניות שהם אוהבים, לשמוע את השירים שהם "שרופים" עליהם (ואנחנו פחות) ופשוט
לנסות להבין מה זה להיות ילד בבית ספר (לא תמיד מה שאנחנו היינו ואני לא כל כך מבוגר).

החלטתי לנסות לחבר בין העולמות ולהמציא את פינת החינוך המוזיקלי
בכל הפסקת אוכל במקום למלא את הזמן המת בשאלות, בפניות ובטיפול בבעיות, מיישמים את החינוך המוזיקלי כך:
     1. משמיעים להם שירים/ מראים להם קליפ שאהבתם מתקופות שונות.
     2. מספרים להם סיפורים עליכם באותה תקופה.
     3. מספרים להם סיפורים מעניינם על אותם אמנים.
     4. מחברים את זה לעולמם ומקשרים שיר מהתקופה שיכול להתאים או להתחבר.
     5. לבסוף יוצרים חידון מוזיקלי על כל השירים (דרך פלייליסט ביוטיוב ), מעבירים להם
         והם מתאמנים לקראת החידון הגדול, אשר יוכן כחידון דיגיטלי בשילוב עם סמארטפונים.

כך תוכלו מעט להתחבר לעולמם, לחבר אותם אליכם או לילדים שהייתם וכך לנצל את זמן הפסקת האוכל
לחינוך מוזיקלי, לחיבור בין כולם וקצת הנאה.

בפוסט הבא: טיעונים, טענות ותלונות