סיפור על ילד ביום הזיכרון

 בתור מורה בבית ספר יסודי כבר לא מעט שנים, יצא לי לראות שאין כמעט תכנים אשר עוסקים ביום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה לשכבות הצעירות. עכשיו מובן לגמרי שמדובר בילדים צעירים, אך הם עדיין חלק מבית ספר, חלק מעמידה בצפירה וחשוב שהם יבינו חלקים פשוטים מיום זה.

ישבתי עם הצוות שלי והבנו שאין שום סיפור אשר עוסק ביום הזיכרון אשר מותאם לשכבות הצעירות, ישבתי עם עצמי

וניסיתי לחשוב מה היה עובר עליי בראש אם הייתי ילד בן 6-7 שעומד בצפירה ביום זה. 

כתבתי סיפור קצר (מנוקד) על ילד בשם יוחאי, אשר מנסה להבין את המשמעויות השונות של יום זה, עם ההבנה שזה עצוב, שזה כואב - אבל הוא באמת מנסה להבין מה קורה ואולי גם את עצמו.

הסיפור:

סיפור על יום הזיכרון

אפשר לקיים שיח לאחר הסיפור, מה הרגיש יוחאי?

האם הוא פעל בצורה הנכונה מול המורה?

האם המורה פעלה בצורה נכונה מול ילד בגיל כה צעיר?

מה לדעתכם יוחאי עשה לאחר הסיפור עם המיזם שלו?

אפשר לתת לילדים לכתוב המשך לסיפור.

כמובן, אחת השאלות החשובות, מה הילדים.ות הרגישו במהלך הסיפור?

מקווה כי זה עזר לכם.ן מעט ביום זה. 

שייכות

 שייכות- ההגדרה למושג זה היא הרגשה של היות שייך, הרגשה של להיות חלק ממשהו או מקבוצה.

השנה לקחתי תפקיד משמעותי, לנהל בית ספר. יתרה מכך, לנהל בית ספר צומח. כל המחשבות, החששות, 

החרדות ועוד התאדו כשהעבודה החלה. 

יצירת בית ספר מאין, היה מבנה, אך לא הייתה שפה, לפחות ראשונית. צוות לא היה, לחשוב, למצוא, ללקט

ולראות היכן מוצאים את הצוות שיכול להקים יחד את בית הספר. 

מצאנו ביחד בסוף אוגוסט, קבוצת אנשי חינוך מקימים בית ספר ומגיעים עם אג'נדה עם רצון משמעותי

ליצירת חזון.

אחד מהאלמנטים החשובים ביותר היו שייכות- המקום בו אתה יכול.ה להרגיש שייכ.ת, הן למקום ברמה הפיסית 

אך גם ברמה הרגשית. 

בכל פעם שאנו יוצרים איזו פעולה או תוכנית, אנו חושבים על השייכות, על המרכיב הזה שמחבר בין הכל.

חשבתי לעצמי כיצד אנו מייצרים שייכות במקום שהוא עדיין חדש לנו? בכל מיני תחנות במסע הזה, בשנה

המסוגרת הזאת שרוב הפעמים המילה שהוזכרה היא קורונה ולא שייכות, מצאנו את עצמנו מתעסקים רק בשייכותנו ובשייכות הקהילה את עצמה.

מה עשינו? 

1. בסגר סוכות- תלינו שרשראות לגדר בית הספר, שאר הקהילה הוסיפה שרשראות לאורך רוב גדר בית הספר. 

2. בסגר האחרון- יצרנו שבוע של שייכות, צוות בית הספר חילק מחברות של בית הספר לכל תלמיד.ה בביתם, בנוסף יצרנו מסיבת פיג'מות קהילתית בזום אשר הצטרפו אליה 90% ממשפחות בית הספר והיה מרגש, משעשע ומלא בשייכות.

באותו סוף שבוע, ארגנו הורי בית הספר, שי טעים לצוות בית הספר, HOME MADE מהמשפחות וזה היה מרגש מאוד.

אז אלו היו פעולות שלנו מול הקהילה, אך כיצד יוצרים שייכות בתוך בית הספר?

מימוש עצמי- מתן מימוש לילדים על ידי מתן תפקידים, אפשרות לתת להם להכין פעילות, להציג משהו שקשור לעולמם.

כתיבה עצמית- כתיבת רפלקציה על אירועי היום או על משהו שקרה באותו היום בשילוב שיתוף בכיתה. 

שיחות עם ילדי בית הספר- לקיים מסגרת שיח קבוע, לשמוע מן הילדים רעיונות ולתת להם להשפיע על תהליכים בבית הספר. 

שגרות קבועות של עשייה- ליצור שגרות בהן הילדים יודעים שהם מכינים, הם מייצרים ומשפיעים על הווי בית הספר.

רפלקציה עצמית- בה הילדים ממלאים על עצמם, כיצד הם רואים את עצמם מבחינה לימודית, רגשית וחברתית. 

קשר עם הקהילה- ליצור פעילויות קהילתיות בפנים בית הספר על מנת לשתף גם את ההורים במיוחד בשנה זו. 

שייכות צוותית- לקיים פעילויות עם הצוות, לעשות רפלקציה עם הצוות וכן להעניק את המקום המשמעותי לאנשי הצוות, להשפיע על כלל בית הספר. 

כמובן ישנן אינספור דרכים ליצור שייכות ולי אין את כל התשובות, רציתי לשתף שאחד המאפיינים החשובים ביותר הינו שייכות למשולש המוכר- צוות חינוכי--->תלמידים-----> הורים. משולש זה מהווה את קורת הגג לבית הספר ולכן יציבותו חשובה מאוד לבית הספר. 

המשך שנה מוצלחת ופורים שמח,

ליאור

סיפור על התמודדות של ילד בזמן הבידוד

שלום לכולם.ן,

מקווה שעוברים עליכם ימים רגועים יחסית, שפויים יחסית והכל יחסי.

אנו, ציבור המורים חווים ימים לא פשוטים, ישנם אנשים בעמדות מפתח אשר חושבים כי עבודתנו בלמידה מרחוק לא מספיק חשובה. אולי ואחד מהם, כמו מנכ"ל משרד האוצר או אחד הכתבים בחדשות אשר התבטאו כך, שיצטרפו לאחת משיחות הזום ויראו עד כמה הילדים הזדקקו למשימות השונות, ללמידה, לסדר היום ולהתאמה הפדגוגית שרק אנשי חינוך יכולים ליצור וליישם.

הפוסט מטרתו לא להתבטא על נושא זה אלא שוב להתעסק בחינוך ובכתיבה.

כתבתי סיפור אשר נקרא "בידוד", סיפור קצר המספר על ילד בכיתה ו' המתמודד עם הבידוד, עם הלבד ועם הקושי החברתי שבכך. הסיפור מותאם לכיתות ד' ומעלה. 

המלצה: קראו את הסיפור, הקריאו את הסיפור ולאחר מכן אפשר לעבור לפעילות או משימות:

לקטנים- אפשר לצייר ציור בעקבות הסיפור

לגדולים- אפשר לכתוב שאלות בעקבות הסיפור, שאלות איתור מידע, שאלות של הסקת מסקנות, הבעת דעה ועוד.

אפשר גם לתת לילדים לכתוב מכתב לדמות הראשית, להמליץ איך להתמודד עם הלבד ומה כדאי לה לעשות. 

מקווה כי אתם תהנו מן הסיפור, אשמח אם תכתבו לי מה חוויתם, איך הרגשתם לאחר מכן ומה המלצתם לילדים לעשות לאחר הקריאה.

קישור לסיפור: בידוד/ליאור ישראלי

אמן ותסתיים התקופה הזאת ונוכל לחזור לשגרה טובה יותר.

למידה מבוססת פרויקטים-שנות ה80

ישנם בתי ספר רבים או מוסדות רבים אשר רוצים ללמד באופן מגוון, למידה משמעותית ועוד. אך 

עדיין יש כל כך הרבה מקומות אשר רוצים ללמוד כיצד ניתן ללמד באופן מגוון, כיצד ניתן ללמד תלמידים 

באופן בו המוטיבציה תעלה, רמת העניין תגדל, ההישגים יעלו, הנכונות, המיומנויות ועוד. כיצד ניתן 

לעשות זאת? זו שאלה מאוד מורכבת כי ישנן דרכים רבות ומספר מקומות בארץ אשר מיישמים זאת 

בכל מיני דרכים. 

לפני כמה שנים מצאתי את עצמי קורא למשימה מסוימת פרויקט וזה אכן היה פרויקט. אך כאשר מגדירים למידה מבוססת פרויקטים- צריך לחשוב על מספר אלמנטים: 

שאלה מאתגרת או בעיה הדורשת פתרון- לפעמים יש צורך פשוט בסוגיה מעניינת או נושא אשר 

גורם לדיון משמעותי.

חקר פעיל ומתמשך-התלמידים והתלמידות חוקרים באופן מעמיק באמצעות מקורות מידע שונים על מנת

להעמיק, לחקור, להבין וליישם.

אותנטיות-הפרויקט עוסק בסוגיות מן העולם האמיתי הן בעבר או בהווה, תמיד מומלץ להגדיר נושאים הקרובים לעולמם של התלמידים והתלמידות.

בחירה-לתת לתלמידים לקבל החלטות, לבחור נושאי למידה, לבחור מיומנויות או את חברי הקבוצה ללמידה אשר עמם הם יעבדו.

רפלקציה- לשקף כיצד עברה הלמידה, במהלך העבודה או בתומה. מה עבד נכון ומה פחות

משוב-להעניק לתלמידים משוב, לתת להם להעניק משוב לאחרים ובכלל לכל אורך הפרויקט

הצגה מול קהל- להפוך את הפרויקט לפומבי באמצעות פרזנטציה או כל הצגה משמעותית

מספר היבטים חשובים: מומלץ ללמד זאת באמצעות למידה רב-תחומית, במספר מקצועות לימוד, מספר נושאים משולבים,  הגדרת מטרות והגדרת מיומנויות עבודה בכל התהליך.

יצאתי לדרך בחודש נובמבר בלמידה מבוססת פרויקטים אשר נקראה "פרויקט עשור שנות השמונים" יצאנו למסע בתאריך בו נפלה חומת ברלין אי שם בסוף שנות השמונים. למדנו על העשור באמצעות אירועים שונים בעולם ובארץ. למדנו על אישים רבים ומגוונים אשר השפיעו בעשור זה. אילו נושאים עסקנו: חומת ברלין, מלחמת לבנון, שלטון בגין, המאבק בין מעריצי עפרה למעריצי ירדנה, עם אחד עם שיר אחד, רוטציה ואינפלציה ועוד. 

למדנו באמצעות צפייה בסרטונים, למדנו דרך טקסטים שונים, דרך הגדרת ציר זמן של התקופה, דרך חקר היסטורי על האירועים השונים, דרך כתיבת טיעון, כתיבת סיכום, חקר וידאו ועוד. השתמשנו בתכנים שונים מאתרים שונים ומגוונים: אאוריקה, מטח, חדשות מהעבר, טקסטים מהמרחב הפדגוגי , מאקו ועוד. 

לבסוף, סיכמנו את הפרויקט במופע מיוחד, מופע שנות השמונים אשר הציג את הלמידה על הנושאים השונים, דרך האירועים המגוונים וכמובן באמצעות שירים וסרטונים- התחושה הייתה משמעותית, להקדיש חודשיים לפרויקט שכזה, להעמיק, להתאים את המיומנויות אשר צריכות להילמד באותה תקופה וליישם אותן עם אותם אירועים ותכנים.

ממליץ בחום ליצור פרויקט שכזה ואשמח לעזור או להעניק עצות למי שחפץ בכך.

על מנת לקבל רעיונות, ממליץ להיכנס למרחב הפדגוגי, להיכנס לבלוגים שונים של מורים ולראות האם שבעת האלמנטים של למידה מבוססת פרויקטים מוצגים בכל מקום אשר מגדיר שהוא מבצע "פרויקטים". 

פורים שמח!

  נ.ב משתף בשיר נהדר שהילדים נהנו ממנו בתהליך  ולא הפסיקו לזמזם. 

עוד לא למדנו כלום

מתחילה לה שנה חדשה. שנה בה כולנו, ציבור המורים, חושב על המהות, על תכניות לימודים וכמובן על מעמדנו. מעמד המורה הינו חידה לא פתורה, מחולק לחלקים לא מובנים לגמרי. מי בעדנו? האם אנחנו בעדנו? האם ההורים? התלמידים?  האם הארגונים? חידה לא פתורה. בכל מקרה בקיץ יצא לי לחשוב על מהות ההוראה, על החשיבות של תפקידנו ועל ערכים. 

ראיתי לא מעט סרטונים של אנשים מפורסמים, עובדי ציבור ואחרים אשר התבטאו על מהות בית הספר, על הדרך בה אנחנו פועלים (ציבור המורים והמורות) ובכלל היה קיץ קשה. מבחינה ערכית, הייתה תחושה כי אנשים רבים איבדו את זה, בין אם מדובר בפרשיית קפריסין, בין אם מדובר בהתנהלות אלימה של אנשים, התבטאויות, על כתבות חינוך בחדשות, מערכת הבחירות, ה-כ-ל. 

כל זה גרם לי לחשוב על מהות, על ערכים, על זה שאנחנו תקועים בין הפטיש לסדן במערכת החינוך- הישגים, ערכים, תכניות וכל זה אנחנו צריכים להשיג בזמן כל כך קצר מול מערכת בלתי אפשרית ובתנאים בלתי מאפשרים.

בבית ספרי יש לנו מועצת תלמידים ותלמידות (שם חדש משנה שעברה), במפגש הראשון שלנו (בחודש נובמבר) הצגתי להם את השיר "עוד לא למדנו כלום" מאת דודי בר דוד. שיר המדבר על מהות, על המדינה, על החברה, על ערכים, על זהות, על האחר, על כל מה שמנסים לשזור לנו כנושאים שנתיים ובפועל אנחנו מקיימים זאת ביום יום, בשיחות, בחשיבה, בעשייה ובהכל.

החלטתי שבתחילת השנה אני אפתח בשיר, במילות השיר, במשמעות ובדרך הבאה:

1. קריאת המילים

2. השמעת השיר

3. דיון ומחשבה

4. מענה על משימות: מהות הכותרת, מהות המילים, כתיבה אישית על רצונות ללמידה אישית, חברתית ולימודית לשנה זו .

5. כתיבת המשך לשיר- פעילות שאני מאוד מאמין בה, סוג של ביבליותרפיה. 

עוד לא למדנו כלום המשימה

לבסוף, ניצור מילון א'-ב' (כל האותיות) על מילים מתוך השיר, על מחשבות לאחר ביצוע היחידה על השיר. 

אני מאמין שהתובנות אשר יועלו יציגו חשיבה ביקורתית, על מעשים, על רצונות, על החלטות ועוד. 

אאחל לנו, ציבור המורים והמורות, שנמשיך ללמוד ובעיקר על עצמנו, על מהות, על מעמד, על הצורך להילחם על מי שאנחנו, מה שאנחנו עושים למען תלמידנו וסליחה, גם למעננו- הגיע הזמן שנחשוב גם עלינו.

עוד לא למדנו כלום.

שנה מוצלחת! 

תכנית ישיבה כיתתית

בכל שנה אני יושב וחושב על תכניות ישיבה. היכן כדאי להושיב את הילדים? האם כדאי לתת להם בחירה עצמית? האם כדאי להעניק לי את ההחלטה להושיבם? ישנן דרכים קלאסיות וישנן צורות ישיבה חדשניות אשר יכולות לתרום רבות לקידום התלמידים, הלמידה ועוד.

אז במקום לרוץ ולכתוב תכניות עבודה בקיץ, בואו ננשום עמוק לרגע, נחשוב מהן המטרות שלנו הכלליות והנקודתיות ונצא לדרך נכונה, בריאה ומקדמת.

כאשר חושבים על תכניות ישיבה צריך לחשוב על תכניות עבודה: מטרות הוראה, דרכי הוראה, אופן ההוראה ועוד.

תכניות הישיבה יכולות להתאים בכל מיני אופנים ולקדם את הלמידה אך גם לגרוע, חשוב ליצור התאמה לאקלים הכיתתי, לצרכים השונים של הילדים והילדות ולהתאים אותם לתכנית הלמידה. 

אז מה כדאי לעשות?

ישנם מאמרים שונים ומגוונים המציגים את היתרונות והחסרונות בסידור ישיבה בכיתות ומעבר לזה ישנם בלוגים שונים המאחדים רעיונות שונים ומגוונים לסידור הישיבה בכיתה בהתאם לכל הצרכים, המטרות והאילוצים.

אצלנו במערכת החינוך יש קושי רב בגודל הכיתות, בריהוט ולכן יש לנו קושי ראשוני, אך בואו נראה מה ניתן לעשות איתו.

שיטות שונות לישיבה:

1. טורים ושורות- צורת הישיבה הקלאסית המעניקה צורה ישירה ופרונטאלית ללמידה, אך עם זאת מעט מיושנת ויכולה להתאים לסגנון של מורים ומורות ופחות לסגנון של כיתות ותלמידים כיום. חסרון משמעותי: קושי בעבודה בצוות, עבודה הדורשת שיתוף פעולה בלמידה.

2. הח' הכיתתית- כולם ישובים ויוצרים את האות ח' בכיתה. מצד אחד, תכנית זאת נותנת למורה אפשרות לראות כולם ולקיים דיון משותף וישיר הן במבטים והן בדיבור, מצד שני במבנה הקיים כיום בכיתות, זה גורם לילדים לסובב את צווארם אם יש זמן ממושך של למידה פרונטלית ולצערנו זה קיים לא מעט בבתי ספר. 

3. אצטדיון- כפי שהאצטדיון הקלאסי מסודר, כך גם הכיתה יכולה להיות מסודרת. שני שולחנות מסודרים באלכסון משני הצדדים ויוצרים אצטדיון במספר שורות המוטות כלפי הצד. יתרונות: מבט ישיר אל המורה ואל הלוח/מקרן, מעניק מרחב פיסי בכיתה, יוצר שיתוף פעולה. ישנם מספר חסרונות ובולט בהם הוא הישיבה מאחורה של תלמידים, אשר יכולים להרגיש מחוץ לעניינים.

4. ישיבה בקבוצות- הישיבה הקלאסית בכיתות הנמוכות אשר תורמת רבות לשיתוף פעולה, לחיזוק אחרים. מצד אחד, סגנון ישיבה זה תורמת רבות ללמידה מגוונת אך היא גם יכולה להיות קשה בכיתות בהן אקלים הלמידה לא פשוט ויש קושי בסיסי בריכוז.

5. מיקס & מאץ'- השיטה האהובה עליי היא שילוב של כמה סגנונות ישיבה יחד. הכוונה: ליצור קבוצה בשולחן עגול ורחב, מספר טורים, חיבור

של שולחנות יחד לא כקבוצה אלא כאות ר' קטנה ועוד. מתאים לכיתות אשר ישנם ילדים רבים עם צרכים שונים ומגוונים, יכול להתאים ללמידה פדגוגית אחרת שהיא אינה פרונטאלית ברובה. חסרון מהותי: אי-אחידות בנראות הכיתה ובאפשרות של כל התלמידים לחזות בלוח או במורה. 

6. סגנון אישי-לכל מורה יש את הסגנון שלו ושלה, הדרך בה הם רואים כיצד להוביל את הכיתה, את התלמידים והתלמידות ואת הלמידה. חשוב כאשר יוצרים סגנון אישי, להציג רציונל ומטרות נקודתיות על מנת שתוכלו ליישם את אופן הישיבה בהמשך.


מסקנות אישיות:

כדאי לקרוא ברשת על מחקרים שונים, בבלוגים שונים של מורים ולחוות מהי הדרך הנכונה ביותר לצורת הישיבה בכיתה. צורת הישיבה משמעותית כפי שתכניות העבודה השונות חשובות. ממליץ ליצור תרשימים משלכן על מנת לראות כיצד תוכלו להושיב את הילדים והילדות בהתאם לצרכים האישיים ,החברתיים והלימודיים. בנוסף, חשוב לי כן להזכיר כי קיום שיח עם התלמידים והתלמידות בנושא הישיבה יכול להוות קידום רציני הן במוטיבציה ללמידה והן בלמידה בכיתה. 

דוגמה לטבלת ישיבה של מורה מהרשת.

תהליכים

עוד שנה חלפה לה, עוד שנה של למידה, עשייה והשפעה.  במשך השנים אתה מתחיל להבין כמה השפעה יש לתפקיד המחנך בעולם כיום. יש לזה משמעות, אפילו שלפעמים זה לא מרגיש כך, אתה חושב על מעורבות הורים או אי מעורבות הורים, על המערכת עצמה אבל בפועל יש השפעה באופן הבא:

ברגע שאתה מקבל שיחת טלפון מתלמיד שלך בשבת בערב והוא מספר לך שההורים הסכימו לו למשהו בזכות פסקת טיעון שהוא כתב ושזה "גאוני".

ברגע בו ילדים מחכים להכוונה שלך בתחומי עניין שלהם כי הם רואים שזה עבד להם בלמידה ובכיתה. המיומנויות עוברות הלאה.

ממזמן מורים ובית ספר זה לא מקור רק לידי, זה מקור המלמד מיומנויות לחיים, מקום המנסה לגרום לילדים לרצות לשנות דברים בעולם, שיהיה להם אכפת. כאשר זה מגיע לכך אתה מרגיש שעשית את זה. 

הייתה לי שיחה עם תלמיד על אירוע שקרה, משם הגענו לדבר על חולשות, אני דיברתי על זה שיש לי יותר מדי ציפיות מדברים והוא סיפר על שלו. שיחה אמיתית כזאת.

נזכרתי בחולשה שלי, היכולת שלי לצייר לא משהו או ליצור משהו בסגנון יצירה אמנותית באופן רע. החלטתי להתמודד עם זה ולסוף השנה ליצור משהו:

ישבתי עם כל ילד וילדה לשיחה, הם היו צריכים לכתוב משהו בחלק העליון, יעד שהם מימשו, פרויקט שהם הרגישו בו הצלחה ותכונה שהתחזקה אצלם. אלו דברים אשר עסקנו במשך השנה על מנת להגיע לסיכום שכזה. כל ילד וילדה הביעו את עצמם בצורה מרגשת.

אני ישבתי בבית במין תרפיה אמנותית, קניתי מדבקות מיוחדות, חותמות, הדבקה והתחלתי לעצב לכל אחד ואחת משהו אחר.  אלו דוגמאות למה שיצא, הדבר היחיד שהיה אחיד היה משפט: "לכל הילדים יש כשרון, מה שחשוב זה לגלותו". משפט מאת צ'ארלי צ'פלין אשר תמונה שלו הייתה תלויה בכיתתנו במשך השנה. כל ילד וילדה קיבלו את היצירה המשותפת והתרגשו מן התוצאה, שמחתי.

יש לי עוד קושי עם המערכת, עם המורכבות, עם הזנחת המורים ומעמדם. כל הזמן בא לי לעשות משהו גדול, לצאת למאבק, לשנות אך משהו גורם לי ללכת צעד אחורה. אולי השנה, זה ייצא ממני, בכל זאת סיימתי השנה תואר בחינוך דמוקרטי ואקטיביזם זה משהו  שעבר שם . תהליכים הם אלו שיכולים לגרום לנו לרצות להמשיך לעשות משהו. אני חושב על כל מיני תרניות לעתיד, מה כדאי לי, מה כדאי למערכת ומה אני רוצה לעשות? המחשבה עוד בפנים אך היא מתגבשת לכדי יישומה

אאחל לכל המורים והמורות, צוותי הוראה נוספים ועוד- חופש מוצלח, מלא במנוחה ובשלווה. בבקשה אל תעבדו ביולי על קישוטי קירות וכו' תנוחו ותנשמו עמוק. זה באמת מגיע לנו. ולצוות בבית ספרי, אתם קסם!  אנחנו קסם!

שיר לחופש: תמיד נותן לי הרגשה טובה למחשבה ולמנוחה