יום שבת, 29 באוקטובר 2016

שעון חורף

אחרי שבוע סוער בעולם החינוך והמורים, הפגנות, ועדות, שולחנות עגולים,
קבוצות בפייסבוק, בשורות ותקווה לשינויים- חזרנו לשגרה.

חזרה לשגרה מעמידה אותי בפני מספר לבטים: מצד אחד, כיף לחזור, לראות שחלק מן הילדים מחייכים,
שואלים לשלומך, ניכר כי חלק באמת רצו כבר לחזור. מצד שני, אתה חוזר לטירוף, להתמודדויות, ללמידה,
לעשייה, לטיפול בבעיות. יש משהו בשגרה שמאזן, לא תמיד אבל לרוב זה באמת עושה את העבודה.

מה עוד גורם לנו לחוסר איזון? שעון חורף או יותר נכון החלפת השעון. תמיד אני
נמצא בלחץ באותו לילה, האם אקום בזמן, האם השעון לא יוחלף וכך לא אאחר? עצם
המחשבה על השינוי גורמת לי לחוסר שינה וחשש מלא לקום בזמן.

שעון חורף מסמל לנו גם שינוי, היום מתקצר, החשכה מגיעה מוקדם יותר, החורף מתקרב.
חלק מן האנשים רואים זאת כגורם שלילי, אין מספיק זמן ביום לעשות דברים,
ילדים צריכים לחזור יותר מוקדם הביתה כי חשוך ולכל אחד יש את הטיעונים שלו כנגד או בעד שעון החורף.

החלטתי שאני חייב לעשות משהו בכיתה בנושא "שעון חורף", נזכרתי בשיר שאהבתי
כל כך בתור ילד וזרמתי איתו. "שטח ההפקר", מאת עלי מוהר. שיר המדבר על הסתיו,
על שינויים, חשכה, אופל ובמסר הסמוי, לדעתי, על שעון חורף.
החלטתי שאלמד את השיר בכיתה, גם כי אני אוהב את מילותיו של עלי מוהר ואוהב
את הביצוע של גידי גוב.

איך אקשר זאת לתכנית הלימודים? ננתח את השיר ונתאים אותו לנושאים הנלמדים.

המילים המנוגדות אשר מופיעות בשיר, היחס לאותה דמות "היא", במי מדובר ולמה.
נדבר על המושג "שטח ההפקר", נקשר את זה לשיר ובכלל לעולמנו.
לבסוף נציג טיעונים בעד או נגד שעון חורף, למה צריך אותו, מה חשיבותו וכיצד הוא
משפיע על חיינו.

עם כל הטירוף שהיה, החזרה לשגרה, נעצור לרגע, ננשום עמוק, נקבל את החיים
כפי שהם, ננסה לשנות ולהשפיע, נקבל את שעון החורף, נקבל את מי שאנחנו
ומסביבנו ובסך הכל ננסה להיות מרוצים.

הרי ברוב חיינו יש לנו "שטחי הפקר" שעימם אנו מנסים להתמודד, עדיף לנו לא
רק להילחם, אלא לנסות להבין, לקבל ולבסוף גם להצליח.

*למי שרוצה המשימה עם השיר מצורפת דרך גוגל דרייב

שטח ההפקר/עלי מוהר- משימה




יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

אני מורה ולא מתבייש בזה

עם כל הזעקות שיוצאות כרגע ברשתות החברתיות, עם כל התגובות שחלקן תומכות
וחלקן לא החלטתי לכתוב מהלב, מה אני מרגיש, מה אני רואה ומה אני חושב שכדאי לעשות.

אולי זו רק השנה השלישית שלי במערכת אבל אני מרגיש חלק ממנה. נכנסתי אל תוך מערכת
שקיבלה אותי, נתנה לי מקום, לרצות להשפיע, לא תמיד זה יצא כמו שרציתי אך עדיין ניתנה לי הזדמנות.
התדמית הזאת של מורים, הסטריאוטיפ שמוצג בחוץ, גורם לנו להיות מוגדרים לא באופן
שבו אני רואה זאת.

מה זה להיות מורה?
להגיע בבוקר, להסתכל לתלמידים שלך בעיניים, להגיד בוקר טוב, לראות אם למישהו
קרה משהו, או יותר טוב אם מישהו פונה אליך ואומר לך משהו שמפריע לו.
ללמד.
להיות תורן בהפסקה, לראות אם מישהו נמצא לבד ולספק לו חברה בין אם זה אתה או ילד אחר. לדאוג לילדים שנפצעו, לוודא שהם בסדר,  אפילו להתקשר להורים שלהם, למרות שהם לא התלמידים שלך. משמעת.
לברך לשלום לעוד כמה תלמידים.
ללמד.
לדאוג לבעיות חברתיות בכיתה, לעצור את השיעור, לאלתר ולנסות להשפיע עליהם.
לשבת עם מורים בזמן ההפסקה, לעבוד על תכניות, לשתף על דברים שקרו ולהקשיב.
שוב תורן בהפסקה.
ללמד.
לעשות בירור עם ילדים על משהו שקרה, לטפל בזה באופן מיידי ולגרום להם להרגיש טוב יותר.

הסתיים יום הלימודים ומה אז ?
נשארים עד שעה 15 לפחות, עובדים על תכניות, מעדכנים דברים, מתקשרים להורים, מכינים חומרים.

הגעתי הביתה ומה אז?
הורה מתקשר, אתה עונה ומנסה לעזור בכל דרך אפשרית כי אכפת לך, הרי הוא הילד שלהם, אבל הוא בכל
זאת חלק ממך וחשוב לך שהוא ידע זאת, שהם ידעו זאת ושהכל יהיה טוב.
בודקים מבחנים, מכינים שיעורים, מכינים פעילויות.
עוד שיחת טלפון- אתה עונה בחן, משתדל בכל זאת ומנסה לעזור בכל דרך אפשרית.

וזה כשעוד אין לי ילדים כרגע, אני מנסה לחשוב על כל המורות והמורים שיש להם ילדים והם באמת גם זקוקים לזמן הזה להיות איתם. אני זקוק לזמן שלי, לנשום, לכתוב, ליהנות ולחיות.

המטרה שלי היא לא להתלונן ולא להתנצל על זה שאני מורה, חשוב לי שידעו שלהיות מורה זו שליחות, הרצון שלי להשפיע על הדור הבא, לראות שהילדים ואני מצליחים להגיע למקומות הכי מוצלחים, הכי מאושרים והכי נכונים להם ומעבר.
אני לא חושב שמורה זה משהו שצריך להתבייש בו, יש אנשים שרואים זאת כמשהו פחות, אולי בגלל השכר, אולי בגלל
המעמד הציבורי. אני רואה זאת כמטרה, כהשפעה, כשינוי וכחלק מדרך חיים.

אני חושב שרוב ההורים סומכים על המורים, יודעים שאנחנו משפיעים על ילדיהם, במיוחד בתקופה הטכנולוגית הזאת, כשהזמן רץ, אין לנו רגע לנשום ואנחנו צריכים להספיק כל כך הרבה בכל כך מעט זמן בחיינו.
אני חושב שצריך לעשות שינוי, צריך לשנות את המערכת, לתגמל יותר את עבודתנו, כי יש כל כך הרבה מורים טובים, יש כל כך הרבה אנשים מיוחדים במערכת- אין סיבה למה לא לתת יותר למען עתיד טוב יותר.

תגמול, השתלמויות ודרגות-חייבים לטפל.
שכר-חייבים לטפל.
תדמית ציבורית-חייבים לטפל.
ניהול אירגונים- חייבים לטפל.
כבוד-חייבים לטפל.

במי זה תלוי? אך ורק בנו.
כל אדם דואג למעמדו, לגורלו.
רק לנו על הדרך יש לדאוג גם לתלמידנו , לעתים גם למשפחותיהם- זו משימה חשובה ואני מוכן לעמוד בה.

להיות מורה-זו לא בושה, להיות מורה- זו השפעה.

*אני יודע שבפוסטים הקודמים כתבתי על דרכי לימוד, שיטות לימוד וכו' אבל הייתי חייב לפרוק קצת על מה שקורה.

חג שמח לכולם וחופשה מהנה!




יום שבת, 15 באוקטובר 2016

הטיעון שלי

מדי יום בבית הספר אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים אל מול דברים שלפעמים אף גדולים מאיתנו או עלינו. הרצון שלי הוא לגרום לתלמידים להיות אנשים טובים יותר, להאמין בעצמם ולאפשר להם לדעת, לרצות ולשנות. התמימות שלי לפעמים מטעה אותי, כי באמת ובתמים אני מאמין או לפחות משתדל להאמין שכל ילד יכול לעשות שינוי, כל ילד יכול להצליח ואף יכול לרצות לעשות משהו משמעותי בחייו.

אחד מן הנושאים החשובים ביותר, לפחות בכיתות הגבוהות- פסקת טיעון. מתחילת כיתה ה', אני מוצא את עצמי מתחיל ללמד, לגעת בנושא הזה, הילדים בהתחלה מתייחסים אליו כנושא לימודי ותו לא, אך כאן הטעות שלהם. נושא הטיעון הינו אולי הנושא המשמעותי ביותר שהם ילמדו בבית הספר, הוא נוגע בכל היבט אפשרי בחיים. אנחנו תמיד נצטרך לטעון, בין אם מול ההורים שלנו, מקומות העבודה שלנו ולפעמים גם נחפש את הטיעונים לחיינו.

אתם מכירים את זה שאתם עומדים מול התלמידים שלכם ומנסים לשכנע אותם לעשות משהו אבל זה לא תמיד עובד. אני מוצא את עצמי עומד מולם ובשיא ההתלהבות מנסה לשכנע אותם לשנות, ליזום, להיות בני אדם משפיעים בעולם הזה. אך אני לא תמיד מצליח, כי זה לא קל, תחשבו עלינו בתור ילדים, תמיד מצאנו את הרגעים להתנגד או למרוד.  ניסיתי למצוא פתרונות שונים, אחרים כיצד ללמד טיעון, כבר אתקן את עצמי ואומר שזה לא רק ללמד טיעון, אלא ללמד דרך חיים, ללמד משמעות.

כל הנושאים הראשונים שלימדתי בהקשר של טיעון נגעו בנקודות השונות בחייהם של הילדים: התחלתי עם נושא העצמאות שלהם אל מול ההורים, פגיעה בזכויותיהם, אמנים ולהקות שהם אוהבים שניתן למנוע מהם להאזין ועוד נושאים שמתחברים לעולמם. כבר מעצם הנושאים הללו נראתה התלהבות להביע דעה, להתנגד, אבל בדרך אחרת- כי לא נתתי להם אחרת. הסברתי להם שצריך לשכנע, אם הם רוצים לשנות משהו בעולם, הם חייבים לשכנע מישהו דרך הטיעון שלהם.

כל המורים יודעים שאפשר ללמד את תבנית כתיבת טיעון, לבחור מספר נושאים ולסמן וי- הנה הילדים יודעים כיצד לכתוב פסקת טיעון אבל גם אפשר ללכת בדרך אחרת (כל אחד בוחר את הדרך שלו). למדתי בדרך הקשה שחייבים להיות יצירתיים ולמדנו דרך השלבים הבאים:

1. לימדתי כיצד נראה טיעון, איך כותבים, באילו מילים כדאי להשתמש וישר קפצנו למים אל הנושאים שמעניינים את הילדים (כפי שנכתבו מעל).
2. התאמנו על כתיבת טיעון, הצגנו אותם במקרן, ילדים תיקנו וראו איך זה אמור להיות.
3. התאמנו על טיעונים, על כתיבת נימוקים אשר באמת יכולים להשפיע- סוג של תחרות נימוקים (דיבייט סטייל)
4. אחד היישומים הכי חשובים והמהנים שהלהיבו אותי היה- פסקת טיעון בווידאו, חילקנו את הילדים לקבוצות, כל קבוצה קיבלה נושא מסוים והצטרכה להכין וידאו אשר מציג את טיעוניה, לא באופן מילולי אלא כסרט. הנושא, הנימוקים, הדוגמאות מוצגים שם כעלילה, כמו בסרט, באופן ויזואלי.

התוצרים היו נפלאים, גם הילדים הצטרכו לכתוב פסקת טיעון (שלב הכנה) ביחד כקבוצה, לבחור את הנימוקים אשר יתאימו לסרט, לצלם אותו ואף הצגנו את כל הסרטונים בכיתה. הייתה התלהבות מן התוצרים, מן הלמידה ובעיקר הילדים הרגישו שהם יצרו משהו אחר ולא רק עוד כתיבת מטלה.

זה לא פשוט לעשות את הפרויקטים הללו, יש הרבה עבודה, צריך הרבה סבלנות ואולי הדבר הכי משמעותי- צריך לרתום אותם לעשייה, שזה הדבר אולי הכי קשה בעולם- אך גם הכי מתגמל.

כל שנחבר את נושאי הלימוד לנושאים שמעניינים את התלמידים- כך כולם ירוויחו ויגיעו למקומות הטובים ביותר.

מומלץ לראות את הסרטון על דיבייט, טיעונים- את האמת הסרטון עצמו נראה כמו פסקת טיעון ליתרונות הטיעון והדיבייט.



יום שישי, 7 באוקטובר 2016

החיים על פי המורה הצעיר

נעים מאוד, אני ליאור, מורה יחסית צעיר במערכת, שנתיים פלוס, נשמע כמו מערכת יחסים
רצינית מאוד. בכל מקרה, השתלבתי במערכת באופן יחסית מהיר, קיבלו אותי יפה, כפי שאומרים.
התחלתי בתיכון ומצאתי את עצמי בבית ספר יסודי, מחנך כיתה, עובד במגוון תפקידים
ובעיקר נמצא שם בשביל הילדים, ההורים וצוות האנשים.

התפקיד הוא די פשוט, לחנך את הילדים. לא תמיד זה פשוט או יותר נכון לומר, לא פשוט בכלל.
לרגעים אתה יכול להיות האדם האהוב ביותר על ידי הילדים ולרגעים גם השנוא, לרגעים
אתה האימא או האבא ולרגעים גם האח או החבר הטוב. 
אך בין לבין צריך למצוא את האיזון, את הגבולות, את החיבור ולהבין שבתפקיד הזה אולי יש
הגדרה ברורה אך יש כל כך הרבה מאפיינים גלויים או נסתרים שרק עם השנים ניתן להבין אותם
כמו שצריך.

אתה מנסה, לפעמים מצליח ולפעמים גם טועה. לומד מן הטעויות כיצד להתקדם הלאה ולהבין, 
אך לעתים צריך לזכור שעל הטעויות הללו לא רק אנחנו משלמים, אלא גם על מי שאנחנו אחראיים- 
הילדים.

אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים, מה אני הולך לעשות- זה לא היה המסלול הזה, אך לאחר תעודת
ההוראה, הבנתי שמשהו מתחבר אצלי, חתיכות הפאזל התחברו לכדי יחידה אחת (לא שלמה לגמרי) 
משמעותית ביותר. הרגשתי שמצאתי את מקומי, לא מובן מאליו החיבור לעולם הזה, אך הוא מעניין
וגורם לרצות להשפיע ולשנות.

אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי בעולם הזה, הוא לנסות להתחבר לילדים בכל מיני דרכים: לצפות
בחלק מן התכניות שהם אוהבים, לשמוע את השירים שהם "שרופים" עליהם (ואנחנו פחות) ופשוט
לנסות להבין מה זה להיות ילד בבית ספר (לא תמיד מה שאנחנו היינו ואני לא כל כך מבוגר).

החלטתי לנסות לחבר בין העולמות ולהמציא את פינת החינוך המוזיקלי
בכל הפסקת אוכל במקום למלא את הזמן המת בשאלות, בפניות ובטיפול בבעיות, מיישמים את החינוך המוזיקלי כך:
     1. משמיעים להם שירים/ מראים להם קליפ שאהבתם מתקופות שונות.
     2. מספרים להם סיפורים עליכם באותה תקופה.
     3. מספרים להם סיפורים מעניינם על אותם אמנים.
     4. מחברים את זה לעולמם ומקשרים שיר מהתקופה שיכול להתאים או להתחבר.
     5. לבסוף יוצרים חידון מוזיקלי על כל השירים (דרך פלייליסט ביוטיוב ), מעבירים להם
         והם מתאמנים לקראת החידון הגדול, אשר יוכן כחידון דיגיטלי בשילוב עם סמארטפונים.

כך תוכלו מעט להתחבר לעולמם, לחבר אותם אליכם או לילדים שהייתם וכך לנצל את זמן הפסקת האוכל
לחינוך מוזיקלי, לחיבור בין כולם וקצת הנאה.

בפוסט הבא: טיעונים, טענות ותלונות