כל חיי אהבתי לכתוב: שירים, סיפורים, מילים, אותיות ועוד. בכל מסגרת בה הייתי מצאתי את עצמי כותב:
כתבות לעיתון, סיפורים, תסריטים, שירים ועוד. בכל צעד בחיי הכתיבה הייתה לי שותפה, לעבודה, לחיים
ובכלל.
כאשר התחלתי ללמד הבנתי שהעיסוק המשמעותי שלי יהיה בכתיבה. כתיבה היא אמצעי התקשורת בין
בני האדם השונים, בין אם לשיחה, להבנה או לקיום. התחלתי ללמד בכיתה ד', בבית הספר "ארן", ראיתי כיצד
ההבעה בכתב משפרת המון מאפיינים שונים אצל התלמידים. לחלקם זה שיפר את הביטחון העצמי, לחלק זה
שיפר את המקום שלהם בסביבה, לחלק זה פתח עולמות חדשים ונתן להם משמעות אחרת.
כשעלינו לכיתה ה', הזדמנה לי שעה במערכת לקבוצת חיזוק, העשרה וחשבתי על מועדון כתיבה, סדנת
כתיבה יצירתית אשר תוביל ליצירת ספר או חוברת עם סיפורים קצרים פרי עטם של חברי המועדון.
להפתעתי כשהצגתי את המועדון בכיתות, ההרשמה הייתה די מרשימה, בהתחלה חשבתי שרק בנות יירשמו,
אך הופתעתי ולא מעט בנים נרשמו, במיוחד בכיתות הגבוהות. אותם בנים הצליחו למצוא את מקומם
בעולם התחרותי (כדורגל, בנים ובנות) והמועדון היווה להם עולם אחר.
יצאנו למסע מאוד משמעותי, התחלנו מתרגילי כתיבה פשוטים ביותר:
* סיפור קצר על חפץ או אובייקט
* סיפור על הכנסת "האני העצמי שלי" אל עולם הסיפורים
* תרגילי כתיבה בעזרת ספרי קריאה
* תרגילי כתיבה עם הגבלות. למשל: הגדרת מקום, דמות, מילים וכו'
* תרגילי כתיבה יצירתיים ופורצי עולמות ועוד.
עם הזמן ראינו שיש לנו אוסף סיפורים לא קטן, אשר ניתן להפיק ממנו חוברת של סיפורים קצרים.
התחלנו לעבוד על הסיפורים, כל פעם קבוצה קטנה, כל ילד או ילדה מקבלים הערות על הכתיבה,
על הקונפליקט, על הדמויות, על המהלכים- ישר לאחר מכן הם רצו לתקן, לשנות, לחשוב ולהיות חלק מזה.
לאחר מספר טיוטות יצא לנו תוצר מוגמר, עשרות סיפורים בחוברת אחת. כל סיפור הוא עולם משלו, עולם
אשר לחלק קרוב אליהם ולחלק הוא דמיוני לגמרי. כדי לחנוך את החוברת ולהציגה באירוע מיוחד בבית ספרנו,
לקראת חג השבועות, החלטנו ליצור דגם מיוחד. אספנו ארגזים רבים, הקמנו מיצג, חברי המועדון ואני, עשוי
מארגזים על גבי ארגזים, הדבקנו את כל הסיפורים מסביב ויצרנו מיצג גרפיטי של סיפורים ואמירות, נוף אחר
לבית הספר, נוף אחר למערכת החינוך. כל חברי המועדון היו שותפים לדבר, נשארו אחר בית הספר לעבוד על
המיצג, הלכו לאסוף ארגזים מכל החנויות, הדפיסו את החוברות, סידרו אותן, קשרו אותן בחוטים ועשו הכל.
כל חברי המועדון קיבלו את החוברת, חלק מן המורים והילדים ביקשו עותק לעצמם וכמובן גם הגורמים מעלינו,
מעל בית הספר, כששמעו על הפרויקט, ביקשו חוברת להנאתם.
השנה, פתחנו את מועדון הכתיבה בתרועה גדולה, מעל ל-30 תלמידים משכבות ד'-ו, בבית הספר, הצטרפו
למועדון, כבר כתבו תרגיל או שניים וביחד נצא למסע הגדול אל עולם הכתיבה.
כל חיי אהבתי לכתוב, עד היום אני יושב וכותב, עובד על הספר שלי כבר תקופה ארוכה ומחכה למצוא את
היום בו אסיים לכתוב אותו. לבינתיים, למרות האכזבה מעצמי שאני לא כותב מספיק, עדיין אני מרגיש שיש
לי משמעות, כשמיזם כזה עובד כמו שצריך, נותן לי ולחברי המועדון משמעות אחרת לחיים, לחינוך ובכלל.
לקריאת הספר הראשון של מועדון הכתיבה תשע"ו לחצו כאן:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה