שלום לכולם.ן,
מקווה שעוברים עליכם ימים רגועים יחסית, שפויים יחסית והכל יחסי.
אנו, ציבור המורים חווים ימים לא פשוטים, ישנם אנשים בעמדות מפתח אשר חושבים כי עבודתנו בלמידה מרחוק לא מספיק חשובה. אולי ואחד מהם, כמו מנכ"ל משרד האוצר או אחד הכתבים בחדשות אשר התבטאו כך, שיצטרפו לאחת משיחות הזום ויראו עד כמה הילדים הזדקקו למשימות השונות, ללמידה, לסדר היום ולהתאמה הפדגוגית שרק אנשי חינוך יכולים ליצור וליישם.
הפוסט מטרתו לא להתבטא על נושא זה אלא שוב להתעסק בחינוך ובכתיבה.
כתבתי סיפור אשר נקרא "בידוד", סיפור קצר המספר על ילד בכיתה ו' המתמודד עם הבידוד, עם הלבד ועם הקושי החברתי שבכך. הסיפור מותאם לכיתות ד' ומעלה.
המלצה: קראו את הסיפור, הקריאו את הסיפור ולאחר מכן אפשר לעבור לפעילות או משימות:
לקטנים- אפשר לצייר ציור בעקבות הסיפור
לגדולים- אפשר לכתוב שאלות בעקבות הסיפור, שאלות איתור מידע, שאלות של הסקת מסקנות, הבעת דעה ועוד.
אפשר גם לתת לילדים לכתוב מכתב לדמות הראשית, להמליץ איך להתמודד עם הלבד ומה כדאי לה לעשות.
מקווה כי אתם תהנו מן הסיפור, אשמח אם תכתבו לי מה חוויתם, איך הרגשתם לאחר מכן ומה המלצתם לילדים לעשות לאחר הקריאה.
קישור לסיפור: בידוד/ליאור ישראלי
אמן ותסתיים התקופה הזאת ונוכל לחזור לשגרה טובה יותר.
ליאור! איזה כתיבה קולחת ומרתקת! בשורות כל כך קצרות שזרת עלילה סוחפת ומלאת דקויות שפותחות צוהר אותנטי נסתר לעולמם של ילדי דור ה z שכל כך רחוק מעולמם של מי שאינם במגע חינוכי או נפשי מועמק עמם. עשית לא רק עבודה ספרותית נהדרת אלא גם שרות של ממש עם אלה שבאמת חפצים לצאת למסע אל נפשם של גדיי המחר.
השבמחק